פוסטמודרניזם והסרט "סיפורי דגים" (טים ברטון)\ הילי ולטר

                     אנחנו מתחילים את הסרט מתחת למים – בעולם עמום שהאמת היחידה שיש בו הנם אובייקטים מוצללים בדרכם אל האור, בדרכם להיות נראים וברורים – אך מאחר ומדובר בדגים, ככל הנראה, איך שהם יראו באור יום ואיך שהם נראים מתחת למים זו צורה שונה מאוד – עולם האור הוא לא העולם שלהם, האוויר מחוץ למים הוא לא מה שנכון עבורם – מה שנכון עבורם הוא כן להיות צלליות מתחת למים, אובייקטים מעורפלים ולא ברורים. האמת היא האמת כפי שהאובייקט תופס אותה – נראה שבגלל זה הסרט מתחיל גם בהתקדמות החוצה מתוך המים מנקודת מבטו של מי שיוצא החוצה מהמים, של הדג הגדול שאי אפשר לתפוס – אולי כמו מושג האמת, פיקציה שלעולם ניתן לתפוס. ואין זה משנה אם הדג הוא חזק יותר או גדול יותר, יש בו משהו אחר שבגללו לא ניתן לתפוס אותו, משהו שגם הסרט לא נותן לו תשובה.

אבא של וויליאם הוא מספר סיפורים – סיפורים מטורפים וגדולים מהחיים – על אנשים ענקים, על עיירות נסתרות, אגדות הרואיות ומכשפה יכולה להראות, בעין הזכוכית שלה, כיצד תמות, וכמובן את הסיפור על הדג הכי גדול בנהר – הסיפור הזה שהוא רואה כסמל אהבתו ומחויבותו לאשתו ולנישואיו אליה ולמשפחתו – בפעם המיליון שוויליאם שומע את הסיפור הזה הוא כבר מערער בחשיבותו, בסמליותו ובאמיתותו. האב מספר את הסיפור ליד וויליאם, בפעם האחרונה, בליל חתונתו של וויליאם – והבן מתרגז, הוא לא מוכן לקבל יותר את האב שנראה שעסוק רק בעצמו ובלפאר את עצמו דרך סיפורי גבורה – וויליאם יודע שביום שבו נולד, שלא כמו שאביו מספר כל הזמן, הוא היה רחוק מהבית, כסוכן מכירות נוסע. ובין הסיפור שוויליאם יודע, לבין הסיפור שאביו מספר יש אמת אחרת, אמת שלישית שקשורה אולי בלמה לספר את הסיפור הזה? ולא דווקא איזה מהסיפורים הוא האמת. נראה שבסאבטקסט של החיבור בין שני הסיפורים שקרו או שלא קרו – מסתתרת החוויה האמיתית של המספר – המציאות, מול ההזיה, מול התקווה מביאה סיפור שונה מזה שקיים, סיפור חדש שמביא יותר מהאמת האישית של מי שמספר את הסיפור. החוויה יוצרת היסטוריה שונה, האדם הוא זה שיוצר את סיפור חייו.

בסרט מוצגות תפיסות שונות של מציאות, גם בתחילתו, כשקולו של וויליאם מספר בוויס אובר על הריב עם אביו ועל כך שלא דיברו שלוש שנים – הוא מגלה את התפיסה שבעצם לא היה שום ריב ושהעובדה שלא דיברו היתה מקרית – למשל כשהוא מספר על שיחות הטלפון עם אמו, המספרת לא שאביו לא נמצא כרגע, והוא בעצם לידה, הוא בבריכה ולא בבריכה – גם זו חוויה פנימית – האב נמצא ולא נמצא בשביל וויליאם, הוא קיים ולא קיים, נתפס ולא נתפס – הם אף פעם לא דיברו על כך שהם לא מדברים – מאחר ולא דובר על כך – הם מעולם לא רבו ומעולם לא "לא דיברו" – הכל מקרי.

המים משמשים מוטיב לאורך הסרט השוזר מציאות ודמיון – אין קביעה מדויקת של מה היא המציאות ומהו הדמיון: הסרט מתחיל במוטיב המים, מתחת למים בעולם המעורפל, באמיתות המעורפלות. ממשיך לערבב אמת מול מציאות – הבן רוצה לשתות אמת, האב רוצה להשקות בסיפורים – האב צמא תמיד לעוד הרפתקאות, שוחה בבריכה כמו דג – כפי שהוא חווה את עצמו – כשהאב חולה ואינו יכול עוד לצאת להרפתקאות האמיתיות והלא אמיתיות שיצא אליהן כל חייו, הוא הופך צמא יותר להרפתקאות, הופך להיות אותו דג מחוץ למים שמוכרח לחזור לעולם שלו בחזרה.

וויליאם מדמה את אביו לקרחון – הקשור במוטיב המים. הוא אומר שהוא יכול לראות רק את קצה הקרחון, הוא טוען שהוא לא מכיר את אביו, שהוא יודע עליו רק 10% מקצה הקרחון הגלויים לו. וויליאם לא מבין שבעיניו של האב הוא דווקא האגם הפורה ולא הקרחון הקפוא – האב הוא נודד, נודד בדמיונותיו ונודד בעבודתו שהייתה כשוויליאם היה ילד – הוא סוכן מכירות נוסע משום שערכיו המסורתיים דורשים ממנו לפרנס את אשתו ומשפחתו – בעיניו של וויליאם לא היו אלו חיים מסעירים במיוחד ודווקא את אלו הוא רוצה להכיר, ולא את ההוויה האמיתית של האב, החוויה שלו את הדברים – הוא שולל את האגדה, את סיפורי האב כלא אמיתיים כלל כשיש בהן הרבה יותר מכפי שנראה לוויליאם, הרבה יותר מ"גרעין של אמת". מבחינתו של אביו של וויליאם, אלפי הסיפורים שהוא סיפר הן אלפי עובדות. הבן צריך לקבל את העובדה שזו המהות של אביו, וזאת החוויה שלו את הדברים שוויליאם מקבל כלא מציאותיים.

אביו של וויליאם מייצג את הדרך הישנה בערכיו המסורתיים הגשמיים, אהבה גדולה, משפחה, בית, פרנסה למשפחה. גם הבן, על אף שהוא נוגד את האב בתחילת הסרט דומה לו בכך שגם הוא מייצג ערך ישן של עולם מודרניסטי ולא פוסטמודרניסטי – וויליאם מחפש אמת, הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שאכן ישנה אמת שהיא אחת, יחידה ומוחלטת. אך הסרט בוחר לייצג את אותם ערכים ואותה רדיפה אחרי האמת היחידה בצורה הפוסטמודרניסטית: המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי הבן מתמזגת באגדה, שהיא המציאות כפי שהאב תופס אותה – אין התחייבות לאמת אחת יחידה, ישנו יצור כלאיים המאחד את כל האמיתות ואת כל צירי הזמן והמרחב – הדמות של הלנה בונהם קרטר מספרת לוויליאם על האישה הבודדה שהיא ועל האגדה על האישה הבודדה שהשתגעה והפכה למכשפה שיכלה להראות לאנשים כיצד ימותו – אך גם לפי הנרטיב הכרונולגי של האב, הסיפור על המכשפה שהראתה לו כיצד ימות התרחש בילדותו. הסיפור הוא הסיפור שהאדם בוחר לספר על עצמו, ולא רק את ההיסטוריה, אלא גם את העתיד – יש באפשרות האדם, באמצעות הסיפור, לשנות את העתיד.

          יש בכך אופטימיות גדולה – וויליאם בוחר לתת לאביו למות בדרך שלו, הוא לוקח אותו לאגם האגדי – אמיתי שלו, שמלווה את כל סיפוריו, זה שכנראה נמצא

ליד כל מקום שהוא נמצא, ליד כל עיירה באלבמה, בכל מקור מים – גם בגשם, גם בבריכה ואולי גם בכוס המים שהוא שותה בצימאון. האב חוזר לבסוף לאגם, הוא הופך לדג הגדול שבמים, הוא האמת הגדולה וכולם שם סביבו רואים אותו לא ברגע מותו אלא ברגע התחייה מחדש שלו – הוא חוגג פוסטמודרניזם בדרך הנוצרית הרוחנית: הטבילה והתחייה מחדש של החלומות. לאחר מכן מתרחשת הלוויה – לוויה אמיתית שנראית כנטועה במציאות, אך לאחר שהבן משלים אם אביו, עם המציאות כפי שאביו היה ואה אותה, הוא גם רואה את כל הדמויות מסיפוריו של אביו קמות לתחייה – קצת דומות, קצת שונות אך הן שם, במציאות, באגדה ובין לבין.

Off Notes

סיכום קורס: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית

מלמטה למעלה – תנועות חברתיות ומחאה פוליטית

מבנה הקורס:

1)       השתתפות פוליטית של הציבור – (ממסדית) – הצבעה בבחירות, חברות במפלגה.

2)       השתתפות פוליטית חוץ ממסדית.

3)       תנועות חברתיות – מיונים ואפיונים.

4)       יחסי גומלין בין תנועות חברתיות וסביבתן – מערכות היחסים של התנועות עם הממשל, הציבור, התקשורת וכו'...

5)       מחאה לא אלימה.

6)       טרור

7)       היבטים של גלובליזציה ותנועות חברתיות:  תופעה שמאפיינת את התקופה האחרונה, משפיעה על התנועות ועל מחקרן.

השתתפות פוליטית של הציבור:

השתתפות פוליטית אזרחות ודעת קהל:

מהי פוליטיקה? כיצד מחולקים משאבים של החברה. כל חלוקה של משאבים חברתיים היא פוליטיקה. (משאבים במחסור – כמו: קרקע, מים, משאבי טבע), משאבים שאינם פיזיים כמו שלום וביטחון, איך מחלקים אותם, איך מתנהלים סביבם. איך אנחנו מנהלים את הסביבה (הגנה על הסביבה או שימוש בה?), הגנה על חלשים או מערכת של כל אחד לעצמו? כל דובר שנוגע לאופן חלוקת המשאבים בין הציבור היא פוליטיקה.

נגישות והשתתפות פוליטית: טענה כללית – בשביל שתתקיים פוליטיקה צריכה להיות הרגשה של נגישות אפקטיבית לפוליטיקה. עניין של אנשים להשפיע על המשאבים – יציאה להשפיע כשיש סיכוי להשפיע – אם אין נגישות נוצר אזרח אדיש משום שחש כי ממילא אין באפשרותו להשפיע.

עקרונות האינטרסים המושפעים: אנשים משתתפים כשיש להם רצון, עניין ותחושת יכולת להשפיע. ישנן סברות שמאמינות שאדם צריך להשתתף בנושאים שמעניינים אותו ולהשאיר תחומים שאינן מעניינים אותו לבעלי מקצוע ואנשים שאותם מעניינים הנושאים – אין צורך שכולם ישתתפו בכל.

הסברה המנוגדת טוענת כי לא בהכרח חיובי להשאיר את הנושא פתוח לבעלי האינטרסים.

דעת קהל והשתתפות:

• החברה האזרחית ומבקריה\ דוד אוחנה

מתחיל בהגדרה של מה היא חברה אזרחית: חברה אזרחית, חברה פוליטית, היא שאר ההתארגנויות העממיות דווקא – הן המוקד של השלטון.

ישנה חלוקה לשתי קבוצות הוגים בדיבור על חברה פוליטית.

התקשורת ככלי שגם מייצג אינטרסים – כלי בידי קבוצות או בידי השלטון, להעלות או להשתיק נושאים בהקשר הפוליטי.

גישות ערכיות להשתתפות הציבור:

גישות מגבילות – דמוקרטיה ייצוגית – מייצגת רק חלק מהציבור. המגבלה היא על ההיקף של ההשתתפות הציבורית – אחת לתקופה בוחרים נציגי ציבור – אך לא משתתפים בעצם בהחלטות הנעשות בשבילנו – בשמנו (?) ואין לנו גם איך לשנות את ההחלטות.

גישות מרחיבות – דמוקרטיה ישירה -  הציבור יכול להשתתף בקבלת ההחלטות בכל הרמות – להעלות אג'נדות של הציבור וקביעת ההחלטה (הרעיון שעמד מאחורי הדמוקרטיה האתונאית). צריך לאפשר ולשתף אנשים בכמה שיותר תחומים בניהול חייהם. זכותם וחובתם של בני החברה להשתתף בפוליטיקה של חברתם בכל הבחינות (דוגמא של קיבוץ, קומונה – כולם חלק מקבלת ההחלטות).

האם ניתן לקיים דמוקרטיה ישירה בחברה מודרנית?

דווקא בחברה מודרנית החשיבות שבגישות מרחיבות עולה. אנשים בחברה מודרנית הינם אנשים משכילים, מיודעים, בעלי עמדות משמעותיות, יכולים לתרום לקבלת החלטות. ההחלטות שתתקבלנה ע"י ציבור מודע תהיינה החלטות טובות יותר מאשר החלטות שיתקבלו ע"י מספר מצומצם של אנשים אף שיראו עצמם כבעלי מקצוע. תנועות חברתיות למשל – מיסודן מרחיבות את ההשתתפות הציבורית.

דפוסי השתתפות:

-          דפוסים מקובלים ע"י אלמונד וורבה – הצבעה, פעילות במערכת בחירות, פעילות משותפת (בעיקר ברמה המקומית), פנייה אישית למקבלי ההחלטות.

-          ניתן למתוח רצף הנמתח בין פוליטיקה של פיקוח ציבורי – כמו הצבעה – ובין פוליטיקה של השתתפות – פעילות מחאה חוץ ממסדית.

מחקרים אמפיריים בנושא השתתפות:

-          הממצאים מלמדים כי רוב האזרחים אינם עומדים בדרישות המודל הדמוקרטי: לא מסוגלים להבין את המערכת ולבחור את הבחירות השקולות ע"פ, למשל, מצעי מפלגות ובחירה לאחר "סקר שוק".

-          חוקרים התנהגותיים מוצאים שהאזרח מאמין ביכולתו להשפיע אם יבחר לעשות זאת.

* אדישות אזרחית בפוליטיקה האמריקאית בת זמננו\ קרייג רימרמן:

האם האזרחים האמריקאים בזמננו אדישים? התשובה אינה חד משמעית.

ומה היא בעצם אדישות פוליטית?

השתתפות חוץ ממסדית:

מיונים עיקריים:

1)       עצומות, סיסמאות, הפגנות חוקיות.

2)       חרם, מרי מס.

3)       שביתות, מרידות.

4)       הפגנות לא חוקיות, תפיסה לא חוקית של בניינים, חבלה ברכוש, אלימות.

סוגי פעילות פוליטית ולא פוליטית:

אמצעים: / יעדים:	פרטניים או כיתתיים:	כלליים:
לא לגיטימיים:	פשע "פרטי"	טרור, מהפכה, מרי אזרחי, מליציות פרטיות.
לגיטימיים:	כיתות דתיות וקבוצות הקוראות לנסיגה מן החיים הפוליטיים למען גאולת הנפש.	תנועות חוץ פרלמנטאריות, הפגנות ברישיון, עצומות, שביתות חוקיות.

מניעים להשתתפות חוץ ממסדית  - ניתוח ברמת היחיד:

הגישה הרציונלית: עיקרון הטרמפיסט, תגמול ברירני (תועלת הפעילים).

פעולה קולקטיבית: תועלת ציבורית היא מניע חשוב לפעולה.

גישה פסיכו' – חברתית: תגמול סולידאריות, יחוס, ערך סובייקטיבי לתוצר > למשל, מתן מחסה למהגרים לא חוקיים, דורש הקרבה מצד הפעיל > פעולה של סולידאריות חברתית.

*אמון בין אישי, אמון פוליטי והשתתפות\ מקס קאזה:

+ המאמר מנתח את הקשר שבין אמון בין אישי, אמון במוסדות הפוליטיים והשתתפות פוליטית.

+ מתבסס על נתוני ה Eurobarometer ו World values studies.

+ משבר האמון במוסדות.

+ האמון התחום הפוליטי הוא הנמוך ביותר בהשוואה למערות יחסים בין אישיות.

+ נמצא קשר קבוע בין אמון אישי ובין השתתפות פוליטית חוץ ממסדית.

חוסר אמון במוסדות הפוליטיים יותר בעייתיות בערך הדמוקרטי > ירידה בהשתתפות חברתית, בחברות במפלגות, בהצבעה בבחירות > ההשתתפות הממסדית פחות ופחות מושכת ובמילים אחרות – יותר ויותר דוחה.

ככל שההשתתפות הממסדית יורדת, עולה ההשתתפות החוץ ממסדית > אמון בין אישי.

מניעים להשתתפות חוץ ממסדית – ניתוח ברמת הקבוצה:

התנהגות קולקטיבית > תהליך של הדבקות (קונוטציה שלילית).

קיפו יחסי – נסיגתי והתקדמותי – קיפוח בהשוואה לאחר – להידמות לקבוצה שמעלינו, או למנוע הידרדרות לקבוצה שמתחתנו.

גישת גיוס המשאבים (בעיקר הגישה הסביבתית).

הנחות יסוד: פעילות לגיטימית, ניגודי אינטרסים מובנים יוצרים מצוקות הבאות לידי ביטוי בהתארגנות.

Florence Passy – Social network matter, but how?

לרשתות חברתיות תפקיד מרכזי בגיוס והשגת השתתפות. המחקר מנסה לאתר את התהליך.

+ לרשתות השפעה על התפתחות הזהות הפוליטית.

+ הרשתות מסייעות בתרגום תפיסות לפעולה.

+ לרשתות תפקיד בהשגרה – תגמולי סולידריות.

+ הבדיקה ש השפעת הרשתות נערכת בעזרת סקר בין פעילי WWF, ו Bern Declarations.

+ הרשתות משפיעות על סוציאליזציה, נתיבי השתתפות ואמון כאשר ישנה נכונות בסיסית.

מניעים להשתתפות חוץ ממסדית – ניתוח ברמת המדינה:

+ תיאורית התמוטטות > ביטוי לכישלון המדינה – במקום בו הממסד נכשל יש מקום להשתתפות חוץ ממסדית.

+משבר אמון בפוליטיקה הממסדית > ירידת תמיכה במפלגות וכדומה.

+ צמיחת החברה האזרחית – פוליטיקה חדשה, חברה אזרחית כתחליף למדינה.

+ פוסט מטריאליזם – אבחנה בין צרכים מטריאליים לפוסט מטריאליים, חברות רווחה צפוניות [דנמרק, נורבגיה, בלגיה > לא צריך להיאבק על קיום, תחומים חוץ ממסדיים, פוסט מטריאליים].

תנועות חברתיות – מיונים ואפיונים:

תנועה חברתית מהי?

-          מבטאת תפיסה כי לאדם תפקיד בעיצוב גורלו.

-          חלק מהרעיון הדמוקרטי פלורליסטי.

-          ביטוי לקונפליקט מובנה בחברה.

מאפייני תנועות חברתיות:

1)       מודעות, כוונה

2)       קולקטיביות

3)       תכנון וארגון

4)       המשכיות

5)       מידה של רגש והיגיון

6)       שימוש באמצעים חוץ ממסדיים

ניתוח תרבות של תופעות חברתיות\ הנק ג'ונסטון וברט קלנדרמנס:

+ מדובר במאמר פותח לספר והצגת תחום מחקר.

+ תרבות שלטת מול תרבות תנועתית > סטטיות מול דינאמיות > איתגור הרעיונות של התרבות השלטת.

+ המשגות של תרבות תנועתית.

+ הראיה המערכתית – התרבות כמעטפת של הפעילות החברתית.

+ המסורת הביצועית – התרבות כארגז כלים.

+ דרך האמצע, מסגור – מסגרת פרשנות המאפשרות פעילות התנועות.

+ שאילת שאלות מניתוח תרבות: האם תרבות היא אילוץ או הזדמנות, מדוע יחידים מצייתים\ אינם מצייתים לחוקים ועוד.

מיונים של תנועות:

ע"פ – קהל יעד, היקף שינוי, מניעים.

תנועות חברתיות חדשות וישנות:

ישנות – מבטאות שסעים [שסעים חברתיים, מעמדיים, לאומיים], סגורות, ריכוזיות [ הקת ועד למשל].

חדשות – מבטאות ציבור כללי, פתוחות, דמוקרטיות, שומרות על אוטונומיה מול הממסד, פוסט מטריאליות [רעיון הדרישה לצדק למשל, ולא לזכות דווקא].

מדע המדינה הישן ותנועות חברתיות חדשות\ ג'ורדן גרנט וויליאם מלוני:

+ עיסוקו של הספר הוא "עסקי מחאה".

+ מה חדש בתנועות החדשות? האם הן באמת חדשות או המשך של תהליכים מתנועות ישנות? [אולירכליגציה, מנהיגות, סגירות].

+ את מי מקיפה התנועה – פעילים, תומכים, אוהדים?

+ מתוך הסיכום: "פרק זה ניסה בעצם לחרוש את ספרות התנועות החברתיות כדי למדוד התאמה בין הדוגמאות שלנו לבין הרעיונות האמורפיים של התנועה החברתית... מסקנתנו הבסיסית היא שראוי לנקוט זהירות בשימוש בנתונים הנמצאים בידינו על ארגונים ספציפיים כתימוכין לדיון בתנועות הסביבה כתנועות חברתיות".

מעגל החיים של תנועה חברתית:

השלב ההמוני (אי שקט), התארגנות פורמלית, מיסוד ההתארגנות והשגה של פעילות, שלב הדעיכה – יתכן מעבר לתנועה שוקטת.

הקשר בין ארגון לגיוס:

עיון מחדש בחוק הברזל של האוליגרכיה\ דיטר רוכט:

 חוק הברזל של האוליגרכיה > טענה שכל ארגון חברתי יוצר תהליך של מיסוד ויצירה של מעמד שליט ת הופכים ממשרתי הארגון למי שהארגון משרת אותם.

מדוע ומתי נכשלים מאבקים סביבתיים?\ אבנר דה שליט:

1)       שאיפה לשינוי מוחלט.

2)       מונחים נואשים ("העולם מתמוטט מחר!")

3)       נימוקים ביוצנטריים (שבני אדם לא במרכז הנימוק, צריך להוביל נימוק של הגנה על הסביבה החברתית.

4)       תגובתיות (לא יוזמה).

5)       טענה למאבק לא פוליטי – כל מאבק שנוגע באון חלוקת משאבים הוא פוליטי.

6)       טענה לחקיקה – לא פוליטיקה.

7)       התקשורת היא המוקד.

8)       אינטרסים של פעילים.

9)       חוסר פרגון לאחרים.

Protest & political opportunities\ David S. Meyer:

+ דיון ביקורתי בגישת מבנה ההזדמנויות הפוליטי.

+סכנת התרחבות היתר של הגישה – הפיכה לטאוטולוגיה.

+ גישת מבנה הזדמנויות מול גישת גיוס המשאבים, האם תנועות חברתיות אחראיות לשינוי במבנה ההזדמנויות הפוליטי?

דיוקנם של פעילים:

חשיבות ההנהגה, מקורותיה ואופייה.

קבוצות מקופחות [בעיקר לתנועות הישנות].

סטודנטים [שסביבם בעיקר הוקמו התנועות החדשות, מחאות סטודנטים, חשיבה ביקורתית, חוסר מחויבות למצב הקיים] ואינטלקטואלים > בעיקר תנועות חדשות > מעמד חדש.

חלוקה מגדרית – השתתפות גבוהה של נשים [גם בקרב ההנהגה].

תנועות חברתיות מודל 2.0\ ברנדן סמית', טום קוסטלו, וג'רמי ברכר:

+ השביתה הוירטואלית הראשונה של עובדי IBM איטליה. הרשת כמקום שבו פועלים אנשי התנועות החברתיות.

+ היתרונות של הרשת: יצירה קלה של קבוצה, אפקט ההגברה, קישוריות, מבנה מבוזר, עלות נמוכה.

יחסי הגולין בין תנועות חברתיות וסביבתן:

יחסי שלטון ותנועה חברתית –

הממסד יגיב לקיומה של התנועה ופעילותה ע"פ מדת הסיכום שהיא מהווה לדעתו לסדר הקיים.

אסטרטגיה של ספיגה: אמצעים – התעלמות, היענות חלקית או מלאה, קואופטציה.

אסטרטגיה של דיכוי: אמצעים – איסוף מידע, פגיעה במשאבים ובפעילים, הכפשה, תנועות נגד, הוצאה אל מחוץ לחוק.

יחסי הציבור והמפלגות לתנועות –

מערך היחסים בין הציבור לתנועה –

• תנועה מכובדת – פלגנית, לא פלגנית.
• תנועה מהפכנית.
• תנועה מוזרה (שהציבור לא ממש מבין את מטרותיה וכו').

מערך היחסים בין מפלגות לתנועות –

• תחרות.
• שת"פ.
• ספיגה.

יחסי תקשורת – תנועה –

חשיבות מערך היחסים – בעיקר עם תקשורת חדשותית, בררת התקשורת, הטיות תקשורתיות והשפעתן.

סימביוזה תחרותית: קשר סימביוזי אך יש בו גם אלמנט של תחרות – לתנועות יש מה "למכור" לתקשורת, לא לנסות לשלוט בחדשות אלא לנסות לדחוף כמה שיותר מהנושאים של התנועה לחדשות.

From virtual public spheres to global justice\ Lauren langman

מה חדש בתנועות מסוג AGM\ AJM, Alternative globalization, Global justice.

• בלוגים
• יצירת רשת גלובלית
• רשתות מקצועיות חוץ ממסדיות
• Geeks- מומחי רשתות (יכולים להפיל בנקים גדולים וכו')
• האם שינוי של התנועות או הרחבה בלבד?

= מאפשרת תקשורת אחרת, תקשורת ישירה!

יחסים בין תנועות –

חלחול – ישיר ועקיף של רעיונות ודרכי פעולה.

תנועות נגד – כל תנועה המבקשת שינוי – יש מי ששינוי זה עלול לפגוע בהם. הממסד כתנועת נגד. איך קורה שתנועת נגד ממשיכה בפעילות והופכת ליותר מתנועת נגד, דוגמת "שלום עכשיו" שקמה ב 1978 כנגד תנועות שקראו לישוב א"י השלמה, אך מאמצע שנות ה 80, "שלום עכשיו" באה עם אג'נדות אחרות משלה והפכה לתנועה בפני עצמה.

רשתות של תנועות חברתיות וירטואליות ואמיתיות\ מריו דיאני

תקשורת מתווכת מחשב  תמ"מ.

טיפולוגיה: תנועות המגייסות משאבים מקצועיים.

                 תנועות המגייסות השתתפות.

                 תנועות חוצות גבולות.

האם לאור התפתחות הרשת, נכונה עדיין הקביעה כי הרשת אינה "מקום חיים" בלעדי לתנועות.

מדדים של הצלחה וכישלון:

הקושי להגדיר הצלחה וכשלון

הצלחה בהשגת מטרות – הכרה ציבורית, השפעה על ממסד, השפעה על החלטות.

הצלחה ארגונית – צמיחה, שימור עצמי.

איך משפיעות תנועות חברתיות\ מרקו גוויני:

* טקטיקות שבשניות והשפעה.

* השפעה של היבטים התלויים בתנועה לעומת הסביבה.

* סדר פעולות לחקר השפעה: הגדרה של טווח ההשלכות > סוגי ההשלכות > סיבות סבירות > שחזור דפוסים סיבתיים.



Off Notes